מטרת הסיווג והתקן
מטרת הוראת נציב כבאות 529 היא ליצור אחידות בדרישות הכבאות בארץ, כך שניתן יהיה לתכנן מערכות כיבוי באופן שישמור על בטיחות מירבית בהתבסס על סיווג רמת הסיכון של כל מבנה. התקן מתייחס להיבטים כגון חיבור מערכות כיבוי אש לרשת המים העירונית, שימוש במאגרים משותפים, מרחק בין ברזי כיבוי לפי רמת הסיכון ועוד. כך, מבנה בעל רמת סיכון גבוהה יידרש לאמצעי כיבוי גדולים ומרובים יותר, לעומת מבנים ברמת סיכון נמוכה שבהם די בציוד בסיסי.
קטגוריות סיכון עיקריות
הוראת נציב כבאות 529 ותקן NFPA-13 מחלקים את המבנים לארבע קטגוריות סיכון מרכזיות:
- סיכון קל (Light Hazard):
מתייחס למבנים כמו חניונים קטנים, אולמות תצוגה, ומבנים בעלי חומרים דליקים נמוכים או פעילות מוגבלת. כמות המים הנדרשת וצפיפות המתזים נמוכות יחסית, ולכן הסיכון להתפרצות שריפה נחשב לנמוך. - סיכון רגיל (Ordinary Hazard):
מחולק לשתי קבוצות:
- קבוצה 1 מתייחסת למבנים בעלי רמת סיכון מעט גבוהה יותר, כמו מפעלי משקאות או אולמות תצוגה, אך עדיין עם סיכון נמוך יחסית להתפרצות שריפה.
- קבוצה 2 כוללת מבנים עם כמות גבוהה יותר של חומרים דליקים, למשל מחסנים ומוסכים. דרישות המים לצרכים אלו מעט גבוהות יותר כדי להתמודד עם פוטנציאל הסיכון.
- סיכון גבוה (Extra Hazard):
מיועד למבנים בהם קיים סיכון גבוה יותר עקב שימוש בחומרים דליקים במיוחד או תהליכים העלולים לגרום להתפרצות שריפה מהירה. קטגוריה זו כוללת למשל מפעלים לעיבוד פלסטיק, תעשיות ריפוד, ונגריות גדולות. בתוך קטגוריה זו קיימות קבוצות משנה אשר לכל אחת מהן דרישות שונות לגבי מערכות כיבוי האש וצפיפות המתזים. - סיכון מיוחד (Special Hazard):
קטגוריה זו מתייחסת למבנים ספציפיים מאוד שבהם קיימים תנאים ייחודיים כמו תהליכי כיבוי באזורים בהם מתבצעות עבודות עם חומרים רגישים. עבור מבנים אלו, יש לעיתים צורך בתכנון מערכת כיבוי מיוחדת הנדרשת להתאים למאפיינים הייחודיים של כל מבנה בהתאם להנחיות המפורטות בתקנים.
קריטריונים לתכנון מערכות כיבוי לפי רמת סיכון
בהתאם לסיווג רמת הסיכון, קיימות דרישות שונות למערכות הכיבוי במבנים. בין הקריטריונים הבולטים:
- צפיפות מים: צפיפות המתזים משתנה בהתאם לרמת הסיכון במבנה. מבנים בעלי סיכון קל דורשים כמות מים של 0.1 GPM (גלונים לדקה) למטר רבוע, בעוד שמבנים ברמת סיכון גבוהה עשויים לדרוש כמות של 0.4 GPM.
- מרחק בין ברזי כיבוי: המרחק בין ברזי הכיבוי מושפע מרמת הסיכון. במבנים עם סיכון קל המרחק המותר הוא 100 מטר, בעוד שבמבנים בעלי סיכון מיוחד המרחק המותר הוא 60 מטר בלבד.
- מאגרי מים ומשאבות: במבנים עם רמת סיכון גבוהה מאוד ייתכן שלא יהיה ניתן להסתמך רק על רשת המים העירונית, ויידרש מאגר מים עצמאי ומשאבות כיבוי אש. דרישה זו קיימת במבנים שאינם יכולים לספק את כמות המים הנדרשת לצרכי הכיבוי מהמערכת העירונית.
תהליך הבדיקה והאישורים הנדרשים
תהליך תכנון ובדיקת מערכות כיבוי אש מצריך בדיקות אישור מצד מעבדה מוכרת המאמתת את התאמת המערכת לדרישות התקן, לרבות כמויות מים, סוגי מערכות מתזים ומיקומי ברזי הכיבוי. על כל מערכת להחזיק תווית המפרטת את נתוני המערכת, כמו שם החברה המתקינה, סוג המתזים, רמת הסיכון, ותאריך התקנה.
חשיבות המידע ביישום מערכות כיבוי מותאמות
הקפדה על הוראות התקן והוראת נציב 529 חיונית להבטחת בטיחות המבנה ואוכלוסייתו. מערכת כיבוי מותאמת היטב לרמת הסיכון מאפשרת גמישות בתכנון המבנה, ומאפשרת התאמת מערכות הכיבוי כך שתעמודנה בדרישות התקנים, תוך שמירה על אפקטיביות מקסימלית במקרה של שריפה.
מאמר: סיווג רמות סיכון במבנים לפי תקני כבאות
סיווג רמות הסיכון במבנים, כפי שמוגדר על ידי הוראות נציב כבאות 529 ותקן NFPA-13, משמש כבסיס קריטי לתכנון מערכות כיבוי אש. הוראות אלו קובעות את הצרכים והמאפיינים של מערכות גילוי וכיבוי אש, ומסייעות בהבטחת בטיחות מקסימלית במבנה. במאמר זה נסקור את ההיבטים המרכזיים של סיווג רמות הסיכון והדרישות הנלוות לכל קטגוריה.
מטרה ותחולת התקנים
התקנים נועדו לספק אחידות בדרישות הכיבוי ולהבטיח שבכל מבנה יימצאו מערכות כיבוי אש מתאימות לסוג הסיכון. הוראות נציב 529 מסדירות קריטריונים לשימוש במאגר מים מרכזי משותף, חיבור מערכות אוטומטיות לכיבוי אש, ומיקום ברזי כיבוי. התקנים מיושמים בעיקר במבני תעשייה ומסחר, תוך התייחסות לפרמטרים ייחודיים כמו נפח מאגרי מים ומשאבות בהתאם לדרגת הסיכוןות סיכון עיקריות במבנים
1. סיכון קל (Light Hazard)
מבנים בעלי סיכון קל כוללים אזורים עם כמות נמוכה של חומרים דליקים או כאלה שבהם פעילויות אשר סיכון האש בהם נמוך במיוחד, כמו אולמות תצוגה או חניונים רגילים. הדרישות עבור מבנים בסיווג זה כוללות שימוש במתזים בעלי צריכת מים נמוכה. במבנים אלו, המרחק בין ברזי כיבוי יכול להגיע עד 100 מטרים, בהתאם להוראות נציב 529 .
קטגוריית סיכון רגיל נחלקת לשתי קבוצות:
- קבוצה 1 – רמת סיכון מוגברת מעט, המתאימה למבנים עם מעט חומרים דליקים כמו מפעלי משקאות או מאפיות.
- קבוצה 2 – רמת סיכון גבוהה יותר, הכוללת מבנים עם ריכוז גבוה יותר של חומרים דליקים, כגון מחסנים, מוסכים ותחנות דגן. עבור קבוצות אלו, צפיפות המתזים ומרחקי ברזי הכיבוי מותאמים כך שיבטיחו כיסוי יעיל. המרחק המרבי בין ברזי כיבוי עבור מבנים אלו הוא כ-80 מטרים, עם דרישה לצריכת מים גבוהה יותר בהשוואה למבנים בסיכון קל.
- סיכון מבנים בעלי סיכון מיוחד – כולל מבנים עם כמות גבוהה במיוחד של חומרים דליקים או חומרים מסוכנים בעלי פוטנציאל גבוה להתפרצות אש. הקטגוריה מתחלקת לשתי קבוצות משנה, כאשר כל אחת מהן כוללת מבנים ותעשיות כגון מפעלי עיבוד פלסטיק, נגריות גדולות, או מפעלי ריפוד. במבנים אלו נדרשים אמצעי כיבוי מוגברים, כולל מתזים צפופים, ברזי כיבוי במרחקים קצרים, ומאגרים ומשאבות מים נפרדים שמספקים כמות מים מספקת. הדרישה היא להתקין ברזי כיבוי במרחקים של עד 60 מטרים בלבד .
גורמים נוספים המושפעים מרמת הסיכון במבנה:
דרישות אספקת מים בהתאם לרמת הסיכון
תקנות NFPA-11 ו-NFPA-10 מכתיבות דרישות לכמות מינימלית של הקצאת כמות מים עבור מערכות כיבוי אש, וכיוצא מכך, דרישות לשימוש במשאבות במקרים מסוימים של חוסר במים. מאגר משותף חייב להיות בנפח מינימלי של 100 מ”ק, וכל משאבה ומערכת כיבוי נדרשות לעמוד בדרישות בטיחות, כולל ביקורות תקופתיות, הצגת אישורי תקינות ושמירה על רמת תחזוקה גבוהה. דרישות אלה נועדו להבטיח זמינות של מים בכמות מספקת לכל מבנה המשתמש במאגר, כולל אפשרות למילוי רכבי כיבוי במקרה הצורך【8†source】 .
התקנת ברזי כיבוי בבניינים רבי קומות
במבנים רבי קומות נדרשת התקנה של ברזי כיבוי כפולים בקוטר של 1×1 אינץ’,. מיקום ברזי הכיבוי נבחר בקפידה, תוך הקפדה על מרחקים נדרשים ואפשרות גישה נוחה לכל רחבה בה מתבצעת פעילות כיבוי, כך שניתן יהיה לכבות שריפות גם בקומות הגבוהות. ברזים אלה נדרשים לעמוד בדרישות התקן ולספק אפשרות קירור ושחרור עשן בזמן אירועי חירום .
התאמת מערכות כיבוי אוטומטיות לרשת המים העירונית
במבנים הנמנים בקבוצה 1, ניתן לעיתים להשתמש ברשת המים העירונית כמקור למערכת כיבוי האש האוטומטית. על המתקין לוודא שהמערכת עומדת בדרישות התקן ובזמינות מיידית. אם יימצא כי אין כמות מים מספקת ברשת לזמינות מידית, יידרש להתקין מאגרים או משאבות נפרדות. הבדיקות נעשות על ידי מעבדות מוסמכות, ועל פי ההוראות, כוללות אימות זמינות של מים ואישור מלא לתנאי התקנה. בדיקה זו נקראת אופיין מים/בדיקת לחץ מים/בדיקת רשת מים.
פריסת ברזי כיבוי לפי רמת סיכון
פריסת ברזי כיבוי בחוץ משתנה לפי רמת הסיכון. במרחק המותר בין ברזי הכיבוי הוא כ-100 מטרים. במבנים בעלי סיכון רגיל המרחק מצטמצם ל-80 מטרים, ואילו במבנים בעלי סיכון גבוה המרחק המרבי בין ברזי הכיבוי הוא 60 מטרים בלבד. כך מבטיחים זמינות נוחה של ברזי כיבוי גם במבנים בהם קיים סיכון מוגבר להתפרצות שריפה גדולה. במקרה בו קיימות מספר קטגוריות סיכון באותו מתחם, יש להשתמש בקטגוריית הסיכון הגבוהה ביותר לצורך קביעת המרחקים .
תחזוקה ובדיקות תקופתיות
הוראות נציב כבאות 529 כוללות דרישות לתחזוקה ובדיקות תקופתיות של כל מערכת משאבות, ברזי כיבוי ומאגרי מים. במבנים רבי קומות למשל, מתבצעת בדיקה תקופתית של מערכות המתזים והמשאבות לצורך וידוא תקינותן וזמינותן לפעולה מיידית בעת חירום. כל מערכת כיבוי נדרשת לעמוד בתקנות התקפות ולהיות מאושרת על ידי רשות הכבאות ומכון התקנים הישראלי, תוך שמירה על תקני בטיחות גבוהים.
לסיכום
סיווג מבנים לפי רמות הסיכון הוא שלב קריטי בתכנון מערכי בטיחות אש, והוא כולל מגוון רחב של דרישות שנקבעות לפי אופי המבנה, מטרתו והחומרים המאוחסנים בו. התקנת מערכות כיבוי מותאמות והקפדה על מרחקים נכונים בין ברזי כיבוי, שימוש במאגרים מרכזיים, וביצוע בדיקות תקופתיות – כל אלה מהווים חלק בלתי נפרד מהוראות נציב כבאות 529 ותקן NFPA-13, שמטרתם לספק הגנה אופטימלית לכל מבנה בישראל.
